מירס תקשורת בע"מ נ' טסה

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 23.2.2010.

משלא התייצב הנתבע לדיון ביום 5.1.2010 הוריתי כי למקרה ויסתבר שזומן כדין-תוכל התובעת לעתור לפסק דין בהיעדר התייצבות. התובעת המציאה אישור מסירה מדואר ישראל המעיד כי דבר הדואר – זימון לדיון זה נמסר ליעדו ומשכך., ניתן פסק דין.

התביעה העיקרית בסך 2,080 ₪ הוגשה כנגד הנתבע בגין שירותים שסופקו לו ובגין דמי יציאה אשר לא שולמו.

טענות המבקש

טוען המבקש כי לא ידע על מועד הדיון ולכן לא התייצב.

בעניין סיכוי הצלחתו בתביעה העיקרית מציין כי שילם את החוב למשיבה והסדיר הוראת הקבע ממנה ניתן יהא לגבות גם עמלות אך המשיבה דרשה תשלום פיקדון כתנאי להשבת הקו.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ועל כן יש לדחותה על הסף.

הוכח כי המבקש זומן כדין ומכאן לא נפל פגם בהליך ואין סיבה מוצדקת למחדלו.

באשר לסיכוי ההצלחה מציינת המשיבה כי במהלך חודש יוני 2006 הגיעו הצדדים להסדר לפיו ישוב ויתחבר המבקש לשירותי המשיבה לאחר תשלום הסכום המוסכם. המבקש אכן שילם את הסכום המוסכם ומסר הוראת קבע חדשה אולם נמנע ולא שב להתחבר לצורך קבלת שירותי המשיבה.

בנוסף, על פי נהלי המשיבה על לקוח שחזר מטיפול משפטי להפקיד פיקדון בסך 500 ₪. משלא שילם פיקדון ונמנע מלהתחבר לשירותי המשיבה נאלצה להמשיך את ההליך המשפטי.

דיון

בבחינת בקשה לביטול פס"ד רשאי בית המשפט להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הן מתוך חובת הצדק (ex debito iustitiae) בשל פגם שנפל בהליך, והן במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט. כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם יבוטל פסק הדין. בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133(1993), הוסיף השופט ד' לוין וקבע לאמור:

"ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת."

כאמור, נוכחתי כי המבקש זומן כדין לדיון .פסק הדין אינו פגום ואין לבטלו מחובת הצדק אלא לבחון הביטול על פי סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט.

משקבעתי כי המבקש זומן כדין כאמור תיבחן סיבת מחדלו מהתייצבות לדיון – האם מצביעה היא על זלזול בהליך המשפטי.

באשר לסיכויי הצלחת הגנתו של המבקש, כידוע אין המבקש חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית 373-374).

אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר הגשת התובענה (שהרי התיק נפתח ביום 13.5.2009), ,בחודש יוני 2009, שילם המבקש בגין שיחות, הוצאות ושכ"ט עו"ד. אך למצער לא ברור מהבקשה דנן והתגובה לה מה הסכום ששילם המבקש, האם סכום זה מהווה חלק מסכום התביעה העיקרית, מהי תקופת חיוב השיחותבגינה שילם, באילו "הוצאות" מדובר, הגם שלא צורף כל נספח מטעם מי מהצדדים המעיד על הפרטים הללו! .

לאור האמור לעיל ומחמת הספק, סבורני כי הגנת המבקש-הנתבע בהחלט ממשית , ולו בהתייחס לסכומים ששילם בפועל.